הרהורים על טבעה של התודעה ועל תהליכי שינוי

מה הקשר בינינו לבין היוגים הקדומים

נכתב בעקבות הרצאה של איתי אהרה על פילוסופיה יוגית בחיי היומיום

כתבה : רחל וילוז'ני

ברצוני להתחיל מהדימוי המקסים בו השתמש איתי לתאר את התפיסה שלנו את העצמי, מתוך שיר הילדים המפורסם " אבל אני נשאר תמיד אני, נשאר תמיד אני". מי הוא אותו אני ? מי היא אותה נוכחות התופסת את עצמה על אף שינוי הגודל, הצורה והרגשות ?

האם היא אותה נוכחות של תודעה ריקה, המתוארת בתפיסה היוגית עתיקה. אותה נוכחות אשר בתפיסת העצמי שלה רואה את הרגשות והמחשבות כאובייקטים במציאות החיצונית לה בעלות מעמד דומה לכיסא, שולחן או עץ ?

האם אנו שתודעתנו נגועה בהטבעות ובהרגלים, אנו החיים בעולם אשר נוטים ללכת שבי אחר תחושתנו ורגשותינו, אנו שמזהים את עצמיותנו איתם, יכולים ללמוד משהו מאותה תפיסה יוגית מתבדלת. תפיסה אשר מציגה קו כל כך קיצוני של תפיסת העצמי ?

אני סבורה שכן ..... שכן אנו המתבוננים היטב בעצמנו, אנו שמפתחים את המודעות העצמית, נוכחים לדעת במוקדם או במאוחר שאכן רגשותינו הצובעים עבורנו את העולם עשויים להטעות. שהרדיפה אחרי מה שנתפס בעיננו כטוב ונעים הופכים למרדף אינסופי אחרי הדבר הרצוי הבא....רדיפה שאין לה סוף ורק יעדיה משתנים תדיר בהתאם לאופנה.

לנו להולכים בנתיב החיפוש העצמי, אין לנו ברירה אלא לראות וטבעה של הראיה והתובנה, היא  להוביל לשינוי. אנו המתבוננים נוכחים לראות כי עלינו לעצור לעמוד ולבחון מחדש את עצמנו ואת תפיסתנו את העולם המציאות סביבנו. לנשום עמוק ולהתחיל לחוות כל רגע מחדש, את רגע החוויה בהווה, ללא עתיד, ללא עבר. האין זה מה שאנו עושים כאשר אנו עולים על מזרון היוגה ? האין אנו פורשים לרגע מהעולם ובוחנים את עצמנו ואת יחסינו אל העולם ?

האם אין זו בקנה מידה קטן אותה פרישה יוגית קיצונית, שמטרתה לשנות את תפסתנו את העולם ? האם אין מזרון היוגה משול לאותו טיפוס אל פסגת ההר, המשקיף על העמק של מציאות חיי היומיום ? האין זה נכון כי הפרספקטיבה הזו, גבוהה על פסגת ההר מאפשרת לנו נקודת מבט חדשה על העמק ? נקודת מבט אשר מסמנת  עבורנו את הדרך, ומאפשרת תיקווה לשינוי.

נקודת מוצא אחת בדרכנו לשינוי היא כי הרהורנו בטבעה המתעתע של תפסתנו את העולם ( האמונה כי שמה שאנו חושבים ומרגישים אכן קיים באופן זה ומגדיר אותנו ), מסייעת לקחת מעט מרחק. מסייעת לאמץ נקודת מבט אשר תאפשר לאט ובהדרגה, ולו רק לרגעים ספורים, להחלץ מההרגלים וההטבעות ולאפשר זווית ראיה ואולי גם התנהלות אחרת בעולם.

צעד נוסף לכיוון השינוי היא ההכרה כי "הבלתי אפשרי – אפשרי" ואנו נוכחים בכך לא רק בשל הדוגמא של אותם יוגים קדומים שעושים את הבלתי אפשרי כמו לקבור עצמם באדמה למס' שעות, מבלי יכולת לנשום ולצאת משם בחיים. אלא דווקא מתוך משהו קרוב יותר לעולמנו כמו פתיחה של הגוף בתנוחות היוגה. היכולת לרכך ולהגמיש את הגוף בכפיפה לפנים. החוויה של שינוי טווח ואיכות התנועה במהלך התרגול. שכלול הנוכחות הגופנית בתנוחות מאפשרת לנו לחצות את הגבולות של הגוף, את הגבולות של עצמנו. כמו שאמר חזרזיר הפילוסוף מספרו של פו הדוב שאנו יכולים להיות גדולים ממה שנדמה לנו.

אולם עם התפיסה של הכוח והיכולת ליצור שינוי, אנו מבינים גם כי יש דברים במציאות שאינם ניתנים לשינוי. האמת הראשונה בארבע האמיתות הנאצלות של הבודהה, מציינת את דבר קיומו של סבל בעולם ומתארת את הדרך להחלץ ממנו, דרך שינוי אופן התפיסה שלנו את הסבל.

הסבל אותו מיימד קיומי שאינו ניתן לשינוי באופן פשטני. אותו מיימד של סבל בחיינו שעלינו לקבל בחמלה ובחוכמה, אותם חלקים במציאות היומיום שאינם ניתנים לשינוי בפני עצמם וכל מה שמתאפשר הוא שינוי התפיסה שלנו אותם. הדרך לשינוי המתחילה בעמידה אמיצה אשר רואה בבהירות אשר אינה מכחישה או מבטלת את קיום הסבל אלא רק מצביעה על אפשרות אחרת של התייחסות ובכך הופכת אותו ממקור של סבל למקור של כוח ועוצמה. כל מי שחווה מחלה, כאב, פרידה או מוות יודע כי אם הזמן ואיבוד האבל והאובדן, חוויות קשות אלו בחייו הופכים לנקודות ציון של התפתחות וגדילה.

סימן דרך נוסף שהותירו אחריהם היוגים הקדומים היא תפיסת האינסוף, התפיסה כי היקום רחב מכדי שנוכל לתפוס ולהבין אותו בשלמות. התפיסה הענווה של האדם העומד בפני פלאי הבריאה ומבין כי השלם הוא גדול ורחב מכפי שהוא יכול להכיל וכי המסתורין קיים בכולנו. עמדה כזו מטפחת חמלה, אהבה וסלחנות ביחסינו לעצמנו ולעולם.

אין ספק שהתפיסה היוגית הקלאסית מעוררת התנגדות רבה ותחושה של זרות , שכן אין אנו רוצים להיפרד מהעולם כפי שאנו תופסים אותו, שהרי המשמעות של התנתקות זו היא פרישה אל הריק אל האינסוף.פרישה מהחיים כפי שאנו תופסים אותם, שבחוויה הרגשית שלנו היא חדלון ולא אושר גדול כפי שהיא נתפסת בעולמו של היוגי.

היוגה אכן מכוונת לא רק לתרגול גופני אלה לשינוי רדיקלי בתפיסה שלנו את עצמנו ואת העולם. לשינוי לא רק במיימד הגופני אלא לשינוי באופי שלנו, בהתנהלות ובנוכחות שלנו בעולם. אולם על אף אותן התנגדויות וויכוחים פנימיים על תפיסת החיים היוגית, אותו חלק בנו שרוצה שינוי, החלק הגבוהה, הרוחני שבנו, חוזר לעמוד על מזרון היוגה ולחפש את האמת.

אני סבורה כי אותו צימאון להבין את טבעה של תודעתנו בוער בנו כבאותם יוגית קדומים אותו רצון לדעת הוא שמוביל אותנו בדרכו המפותלת של היוגי מתנוחה לתנוחה בחיפוש אחרי טבעה של הידיעה. והוא אשר מסמן עבורנו את הדרך והוא אשר יוביל אותנו אל הלאה בדרך לשינוי

מי ייתן ותצלח בידינו הדרך ......

\