טבע ואדם בתהליכים מקבילים
מאת : רחל וילוז'ני
רגעי העונג של הזמן המשותף עוד מהדהדים בי. הנופים הקסומים של הכרמל דווקא בימים אלו שהאפור והשחור מעורבבים בירוק המבצבץ וניצני הצמחייה, ירוקים כל כך, על רקע השחור. מרחבי היערות הזרועים בפריחה המעודנת אשר מכניעה את המוות לטובת החיים.
העוצמה של הטבע, חזקה יותר מהכיליון והשריפה אשר מתוכה מצמיחה יופי חדש, בנחישות והתמדה אשר מעוררים השתהות וכבוד. הענפים השחורים והעירומים מעלווה מול השמיים הכחולים, השולחים זרועות מעלה בתפילה אל הגשם. נוכחותם חיה ומוחשית כל כך עד שנדמה שקולם נשמע, עדות חיה לאשר היה כאן.
גם אנחנו שצעדנו בשבילים אלו חפשנו עדות להתחדשות בדמות צמחי תבלין.
בתוך החורש הטבעי ויער הפיות שם למרגלות בית אורן, מצאנו את האלה כל כך אצילה ומעטירה ואת הגדילן עם העלווה הירוקה הזרועה בשבילים לבנים ואת החובזה . טעמנו אספרגוס אם כי לא היה לגמרי בשל עדיין, והתענגנו על שפע הפריחה רקפות, כלניות, חמציצים, שן הארי ואפילו לבסוף סרפד.
סימבולי שהדיאלוג הזה בין מוות לחיים שגולם באופן כה דרמטי סביבנו היה הרקע לניקויים היוגים העמוקים, התרוקנות לשם התמלאות. שטיפה של הגוף מבפנים כמו גשם השוטף ומחדש את הטבע. נשימה נכונה, תנועה, ותזונה המשולבים יחד לאפשר ניקוי עמוק, טיהור של המערכות הפנימיות.
בהרבה מקומות בעולם אנו עדים לשריפות גדולות, שיטפונות,רעידות אדמה המכלות ומרוקנות את הטבע ומאפשרות לו מצע להתחדשות. עד כמה שאנו כבני אדם חווים מאורעות אלו כאסונות הם למעשה חלק מהמחזוריות של הטבע.
באופן דומה ניתנת לנו ההזדמנות בתרגול ובניקויים היוגיים, לאפשר גל כזה של התרוקנות מוחלטת, מעין צונאמי פנימי שישטוף את הכול החוצה שיטהר את עצמנו מבפנים ויאפשר לגוף מרחב להתחדשות.
היה דרוש לכך אומץ ואמונה בתהליך. היה מרגש כל כך לחוש בחלל את האנרגיה הזו של תהליך הנבנה ומתעצם, על רקע המוסיקה ההודית המתנגנת ברקע. התחושה הייתה שאני חודרת למרחב מוגן אינטימי מאד שאתם חולקים. מרחב שיש בו גם רגעים של קושי ומצוקה וגם הקלה של שחרור, צחוק נבוך, תסכול ושמחת הצלחה.
ככול שאתם שותים כוס אחר כוס, מתגייסים להגיר אליכם את המים המלוחים מלוחים האלו, ונעים לצלילי המוסיקה, מחפשים את התנועה הפנימית אשר תעורר את המערכת לתגובה ותאפשר שחרור, כך תחושת ההכלה והקבלה של הקבוצה התעצמה.
האופי האינטימי והרגשי כל כך של התהליך אפשר קרבה ושיח אחר. לא בכל יום נושא השיחה הפופלרי הוא "היציאות שלנו", הכמות והמרקם ? לא בכל יום הליכה לשירותים זוכה לתשואות ולתחושת סיפוק כזו. אם בתחילה היה נשמע תמוהה כי שלשולים והקאות הם דרך לניקוי, עם סיום היה ברור כי זהו תהליך מטהר.
הצלילות בתודעה ותחושת הקטרזיס המלווה את התהליך נותנות לו אופי אנרגטי ייחודי. הגוף עייף אולי אף תשוש אבל התחושה הפנימית היא של רוגע המגיע מהמעמקים וצלילות מתעתעת.
היה מעניין לשלב תרגול פאסיבי, משקם כתמיכה לתהליך הניקוי. תרגול עם תמיכות מתאימות, המאפשרות חוויה פאסיבית ולא אינטנסיבית בתנוחות, בשילוב עם תרגילי הנשימה אשר העניקו הזדמנות לגוף לחוות את התנוחות כמשקמות אנרגיה.
תנוחה משקמת נועדה בכדי לשקם אנרגיה, להחזיר לגוף כוח וחיות. התמיכות מאפשרות לגוף לחוות את הפתיחה המלאה של התנוחה וכן להאריך את משך השהייה בה, מבלי להתיש את הגוף. תנוחה משקמת אין מובנה הרפיה בתנוחות להפך היא מכוונת לעבודה. היא מאפשרת שיקום, בנייה של אנרגיה, בשל כך שהיא מעוררת לעבודה פנימית, לדיוק בתרגול, להתבוננות ולנוכחות מלאה בגוף.
האופי המיוחד הזה של התנוחות הפאסיביות, מתאפשר בשל השימוש באביזרים כתמיכות ובשל הפניית תשומת הלב אל הנשימה. הנשימה תומכת בתנועה ומאפשרת לפתוח ולהרגיע, לעורר ולארגן את הגוף בתנוחות לפי הצורך. היא משמשת מעין מורה דרך אנרגטי המסייע לנו לברוא אקלים פנימי, המתאים לצרכנו.
לא סתם בחרנו לשלב בתהליך הניקוי והתרגול הפאסיבי שירה מקודשת כעוד ערוץ לפתיחה של הלב ולאיזון אנרגטי. לשיר מעומק הלב, לאלוהים. לא לזה החיצוני היושב כסבא רחמן, בביתו שבשמיים אלא לחלק האלוהי שבנו שביקום. לשיר ליופיו של הטבע, לעוצמתם של פעימות החיים בעורקנו, לאהבה והחמלה שבלב.
כמו תמיד, השירה והמילים מרטיטים את הלב, וקושרים חוטים סמויים של רגש בין האנשים, ממלאים באהבה וממשיכים להתנגן בפנים עוד ימים רבים. האיכות של דבקות ואמונה המשדרת כניעה והתמסרות, המאפיינת את השירה המקודשת, היא גם נדבך חשוב בתרגול היוגי ויש לה ביטוי משמעותי בתרגול התנוחות. היא מאפשרת את הריכוך וההתמזגות עם הצורניות המורכבת של התנוחות.
ראינו גם בדמות הסאדו ההודי, פאן מוקצן ואין ספק ביזארי של אמונה ונחישות. הקטע שנגע בי בסרט היה העיניים השמחות המאירות של אותו סאדו, עם ידו המושטת למעלה, מזה 13 שנה, שאמר כי יש בדרכו כאב אבל אין הוא סובל וכי יש בנתיב מסוג זה הרבה שמחה. דיאלוג מעניין בין כאב ושמחה כנתיב לבטא כוח רוחני.
לסיום תודה לכולכם שהייתם ואפשרתם לרגעים האלו להתרחש. מקווה שקבלתם כלים שבהם תוכלו להשתמש בעודכם צועדים בדרך היוגה.
ועוד כמה מילים של תודה מיוחדת ליגאל קוטין שותפי למסע בסמינר והמנהיג הרוחני שלו. תודה על היותך כל כך מכיל ועוטף, על היותך קשוב ואנושי כל כך בגישה למורכבות הרגשית של התהליך. וכן על ההשראה שהענקתה ועל הפשטות בהתייחסותך לדברים, בדיוק כפי שהם ובכך אפשרתה נינוחות ולגיטימיות לעיסוק בצרכים הראשוניים של הגוף.
\
רשומות
