מה חדש ?

אתר האינטרנט החדש שלי

יום חמישי, 21 ביולי 2011

עקרונות תנועה מרכזיים - בכפיפה לפנים ולאחור של הגוף


כפיפות לאחור – כפיפות לפנים

מאת: רחל וילוז'ני


התנועתיות הנדרשת בשדרה בכדי לכפוף את הגוף לפנים ולאחור מלמדת אותנו גמישות ורגישות. רק כשאנו קשובים פנימה ומזמינים את התנועה בחמלה וברוך מתוך כבוד לגבולותינו ומתוך תעוזה לדרוך במחוזות חדשים,  גופינו יענה לנו ויפתח בפנינו במלואו.

כפיפות לאחור וכפיפות לפנים אלו שתי קבוצות של תנוחות, הקשורות זו לזו בקשר הפוך.

בכפיפות לפנים המתיחה האינטנסיבית של הגוף מתרחשת לאורך גב הגוף, האגן מתגלגל לפנים והמפשעות והירכיים הפנימיות, נאספות עמוק לתוך הגוף.

לעומת זאת בכפיפות לאחור המתיחה האינטנסיבית של הגוף מתרחשת בחזית שלו, האגן מתגלגל לאחור והפתיחה שלו מתרחשת בירכיים והמפשעות הקדמיות.

תרגול להמחשת כיווני התנועה של האגן ומפרק הירכיים בכפיפות לפנים ולאחור

על מנת להמחיש את כיווני התנועה השונים בין תנוחות הכפיפה לפנים ולאחור ניתן קשור חגורה בקו הזנב - בשליש התחתון של הישבן בגב הגוף - מתחת לעצמות הכסל בחזית של הגוף.

בתנועה של הגוף לכפיפה לאחור תמחיש החגורה את מילוי החגורה בחזית הגוף כשהמפשעות הקדמיות נעות ומתמלאות לפנים בכפיפות לאחור.

בניגוד לכך בתנועה של הגוף לפנים, תמחיש החגורה את ההתרוקנות שלה בחזית הגוף ואת המילוי שלה באחורי הגוף. זאת בשל תנועת ההתארכות של עצמות הישיבה לאחור והעומק במפשעות הקדמיות עם הכפיפות לפנים.


תנועת ההתארכות של הגוף  - השליפה של עמוד השדרה מהאגן וההתארכות שלו כבסיס לכפיפת עמוד השדרה לפנים ולאחור

מרחב פנימי הוא התנאי הראשון ליצירת תנועה בעמוד השדרה. בכדי לאפשר תנועה בריאה בגוף בעת הכפיפה לאחור ולפנים, יש להקפיד על יצירה של מרחב בין האברים של הגוף, במפרקים השונים ובין חוליות השדרה.

פעולת ההתארכות של הגוף קודמת לתנועה של הכפיפה של עמוד השדרה לאחור ולפנים. רק על בסיס האורך יבצר מרחב מספק להקשתת הגוף לאחור ולפנים.

מבנה ואופן פעולת חוליות השדרה בכפיפה לאחור

המבנה של חוליות עמוד השדרה הוא כזה שהצד האחורי של חוליה מסתיים בזיז בולט על מנת להקשית את הגוף לאחור החוליות מתלבשות זו מעל זו כך שהזיזים נדחסים זה אל זה. בשל תנועת הדחיסה הזו של החוליות חשוב במיוחד ליצור מרחב בין החוליות לפני הקשתה של הגוף לאחור.

מאחר וזיזי החוליה נצמדים זה לזה בחלק האחורי של השדרה במצב של כפיפה לאחור, הם מונעים בליטה או פריצה של הדיסקים בין החוליות. זה משמעותי ביותר לשמירה על בריאות עמוד השדרה מכיוון שכך מונעים לחץ על סיבי העצבים יוצאים מחוט השדרה.



תנועת הדחיסה של זיזי החוליות בגב מאפשרת את המרחב בחלקן הקדמי, בחזית הגוף. תנועה זו מאפשרת את התארכות של הגוף הקדמי, בכפיפה לאחור. בכדי לאפשר קשת רציפה, בתנועת השדרה לאחור, אנו מעוניינים למצות את מקסימום טווח התנועה בין חוליה לחוליה.

הטווח המלא של הקשתת השדרה תתרחש, מעצם הזנב עד לקודקוד. הוא כולל את חוליות הצוואר, המאפשרות את תנועת הראש לאחור, בסיום ההקשתה לאחור. הטווח המלא של הקשתת הגוף לאחור תלוי באופן ישיר בטווח בין החוליות. המבנה המיוחד של החוליות, מזכיר שרשרת כאשר כל חוליה בה, תלויה בחוליה שלפניה ומשפיעה על זו שבאה אחריה. באופן זה בכדי ליצור את המבנה הקשתי המושלם על כל החוליות למצות את כל טווח התנועה שלהן.

מבנה ואופן פעולת חוליות השדרה בכפיפה לפנים

בכפיפות לפנים השדרה נחלצת מהאגן ומתארכת לפנים. בכדי לאפשר תנועה זו של השדרה האגן צריך להתגלגל היטב לפנים. גלגול האגן לפנים תלוי באורך השרירים האחוריים של הרגלים, ובגמישות במפרקי האגן. קיצור בשרירים אלו או נוקשות במפרקי הירכיים תגביל את תנועת האגן ותמנע את גלגול האגן לפנים. ללא תנועה הולמת מהאגן לא ניתן לכפוף את הגוף לפנים. התנועה לפנים במקרים אלו תבוא מהגב העליון ותיצור דחיסה ולחץ על חוליות השדרה. מצב זה מסוכן באופן מיוחד בכפיפות לפנים בשל המבנה המיוחד של חוליות עמוד השדרה.

חוליות עמוד השדרה בנויות כך שהן מופרדות זו מזו על ידי דיסקים גמישים, המגינים על חוט השדרה אשר ממנו נשלחים סיבי עצבים למקומות שונים בגוף. הדיסקים מחוברים בחוזקה אל גוף החוליה מלמעלה ומלטה ואינם ניתנים לתנועה. אולם הטבעת הקשיחה והסיבית של הדיסקים בין החוליות מכילים במרכזם נוזל ג'לטיני – הנוקלאוס פולפוסוס, אשר נע בהתאם ללחץ המופעל עליו עם תנועת עמוד השדרה.

 כאשר יש תנועה לפנים בעמוד השדרה החוליות מתקרבות זו לזו בחלקו הקדמי של עמוד השדרה ומתרחקות בחלקו האחורי. במצב זה מרכז ההדיסק הז'לטיני – הנוקלאוס – נדחף כלפי הצד הפתוח בגב. במצב של טווח תנועה נורמלי, ללא הפעלת לחצים, זהו מצב תקין וחיוני. אולם כאשר תנועה כזו נעשת עם הפעלת כוח יכול להיווצר מצב בו המרכז הז'לטיני ידחף כנגד המעטפת הסיבית של הדיסק עד שהוא עלול למתוח אותו מתיחת יתר ואף לקרוע אותו.

אם המעטפת הסיבית של הדיסק נמתחת יתר על המידה, קיר הדיסק בולט החוצה ועלול ללחוץ על עצב. במידה והוא ניקרא הנוזל עלול לנזול החוצה וללחוץ על עצב וליצור כאב – מה שנקרא בלט או פריצת דיסק.

יש לשים לב גם כי יתכן מצב של שחיקה של החוליות כתוצאה מהתנוונות שמצר את מעבר חוט השדרה ולוחץ על עצבים במקרים אלו תנועה לא זהירה לפנים תיצור לחץ וכאב.

כיווני תנועה שונים בין תנועת השלד ופעילות השרירים

בתרגול תנוחות היוגה מתרחשת תנועה משלימה או ניגודית בין תנועת השרירים ומעטפת העור לבין התנועה של השלד. לדוגמא שרירי הגב העליון המסיביים יתארכו מטה כלפי הרגליים יחד עם סירוק הישבנים. התנועה כלפי מטה של שרירי הגב אינה מפריעה להתארכות של השדרה כלפי מעלה אלא להפך מפנה מקום ותומכת בהתארכות שלה כלפי מעלה.

מרחב בגב התחתון בכפיפה לאחור

מתרגלים רבים חוששים מכפיפת הגב לאחור משום שיש להם רושם שגוי כי הכפיפה לאחור תיצור דחיסה של החוליות והגברה של הקשת המותנית לא כך הם פני הדברים. הכפיפה לאחור יוצרת מרחב בגב התחתון. המותנית מתארכת בשני כיוונים מנוגדים, תנועת ההתארכות של הישבנים מטה אל הרגליים ותנועת ההתארכות של השררה מעלה. באופן זה הגב התחתון מתארך כאשר הוא מתכופף לאחור.

מרחב במפשעות הקדמיות בכפיפה לפנים

בכפיפות לפנים המרחב בגב התחתון ברור משום המתיחה האינטנסיבית של הגב אולם התנועה של הגוף הקדמי והעומק של המפשעות מתעמעם.דווקא בכפיפות לפנים יש משמעות יתר להתארכות של הגוף הקדמי מעצם הערווה ועד לטבור ומשם לאורך כל הגוף הקדמי. זאת משום שיצירת אורך בגוף הקדמי תאפשר התארכות של עצמות הישיבה לאחור וגלגול האגן לפנים.

בכדי להמחיש את העומק של המפשעות ניתן להניח שמיכה מגולגלת (מספיק גלגול אחד או שניים – לא עבה מידי) בין עצמות הכסל והירכיים הקדמיות, לתוך עומק המפשעה. השמיכה תמחיש את האורך והמרחב שאנו רוצים לאפשר במפשעות בכדי להתכופף היטב לפנים. העומק של המפשעות והאורך בחלק התחתון של האגן כלפי מעלה, הם שמאפשרים יצירה של מרחב ואורך בתנועה של הגב התחתון, לפנים.

הקשר בין תנוחות לפנים ולאחור

תנוחת לפנים ולאחור הן תנועות המאזנות זו את זו מבחינה תנועתית, הן שני צירי תנועה מנוגדים והפכים זה לזה. דווקא משום כך אלו תנוחות המאפשרות פתיחה של הגוף לאורך כל הקשת התנועתית. התנועתיות לאורך הרצף מלפנים ולאחור וההפך מאפשר גמישות ומתיחה של עמוד השדרה, של השלד, השרירים הרצועות והאיברים הפנימיים לאורך קשת תנועה רחבה.

החיזוק וההרפיה של שרירים אנטגוניסטים מנוגדים אשר פועלים בכל אחד מהכיוונים משפר את התנועתיות וטווח התנועה של הכיוון הנגדי. ומאפשרת מס'אז וסחיטה לאיברים הפנימיים. אולם הקשר אינו מבטא רק באספקטים פיזיים אלה גם באפקט האנרגטי רגשי של התנוחות.

האפקט האנרגטי של כפיפות לאחור מייצר מעלה רגשות של חיות, דינמיות , חיונויות,  שמחה ואושר הבוקעים מבפנים. בעוד שכפיפות לפנים הן תנוחות המעות תחושות של , התכנסות, מופנמות, רוגע ושקט פנימי. החוויה הרגשית המנוגדת בתרגול שתי קבוצות תנוחות אלו הופכת אותן לכה משמעותיות ביכולת לאזן זו את זו. הן מהוות את השלם, משלימות תומכות ומגדירות זו את זו דווקא בשל הניגוד ברמה האנרגטית. היה שואפת להביא לאיזון לכן תרגול משולב ומאוזן של קבוצות תנוחות אלו יאפשר חוויה שלמה למתרגל היוגי.


\


דיאלוג בין ניגודים


אחדות הניגודים - דיאלוג בין ניגודים

כתבה : רחל וילוז'ני

אחד המפתחות התנועתיים המרכזיים בתרגול היוגה היא עבודה בין שתי קצוות מנוגדים של אותה תנועה. קצוות אלו על אף שהם מנוגדים הם משלימים זה את זה ומאפשרים תנועה אחת שלמה והרמונית, מה שמכונה אחדות הניגודים. אנו מכירים דיאלוגים תנועתיים רבים ביניהם העיקרון התנועתי המוביל השתרשות – התארכות, אשר מהווה דוגמא מצוינת לאחדות הניגודים. אולם דיאלוג זה אינו היחידי מסוגו ברצוני לתאר עוד מספר נקודות מבט מנוגדות המתרחשות בעת התרגול היוגי. דיאלוגים כגון: עבודה – הרפיה, כניעה  –  שליטה \ ותנועה – שהייה. שלושת זוגות הניגודים האלו הם פנים שונים של אותו דיאלוג תנועתי.

דיאלוג בין עבודה – הרפיה: בתרגול מתרחש דיאלוג בין שרירים ה"עובדים" בתנוחה ובין שרירים ה"פסיביים" בה. לדוגמא, בתנוחות היוגה העבודה נעשית מהפריפריה של הגוף – כלומר מהרגליים והידיים. הרגליים והידיים הן הפעילות בתנוחה, הן מעצבות את התנוחה, בעוד ששרירים אחרים בגוף, כמו שרירי הפנים, הצוואר והאיברים הפנימיים בחלל הבטן, רפויים ונינוחים לחלוטין.

דיאלוג בין תחושות של כניעה ושליטה: דיאלוג זה מתרחש בין כניעה לכוח הכבידה של כדור הארץ מתוך הרפיה, לבין התנגדות לכוח הכבידה מתוך הפעלה אקטיבית של הגוף ושליטה בו. דוגמא לכך ניתן לראות בהבדל בין שחייה במים לבין ציפה עליהם: השחייה היא תנועה אקטיבית בה הגוף נמצא בשליטה מלאה - הוא חותר במים כדי ליצר תנועה. לעומת זאת, כשצפים על המים אין תנועה בגוף - הוא רפוי, משוחרר ומפקיר את עצמו לציפה עם הזרם. תחושת הכניעה היא במילים אחרות וויתור על השליטה וההחזקה של הגוף.    

דיאלוג בין תנועה לבין שהייה בתנוחה: שהייה בתנוחה או במילים אחרות החזקה של הגוף בתנוחה היא, כמו סלע הניצב מבלי להיסחף במים הזורמים סביבו. המים משולים לתנועה של הגוף. בתרגול לפעמים אנו הסלע ולפעמים אנו המים הנעים סביבו. לפעמים אנו זורמים עם התנועה של הגוף והנשימה כמו המים ולפעמים אנו שוהים לאורך זמן, ללא תנועה חיצונית, כמו סלע והנשימה זורמת דרכנו כמו המים הזורמים על גבי הסלע.

דיאלוג בין נקודות מפתח שונות בתרגול התנוחות: על מנת להבהיר אספקט זה בחרתי להביא דוגמא מתוך עקרונות התנועה הבסיסיים של הגוף בתרגול, השתרשות – התארכות. הגוף משתרש מטה לאדמה על מנת לאפשר התארכות שלו כלפי מעלה לקודקוד. מפתחות התנועה המנוגדים כביכול, קשורים זה בזה, באופן בלתי נפרד. בדומה לכך גם תנועת הגוף, השלד והשרירים של הגוף בנויים על עבודה מנוגדת לדוגמא: השרירים האנטגוניסטים הם המאפשרים תנועה של אברי הגוף, ושתי קבוצות השרירים האלו המנוגדות זו לזו בפעולה שלהן, חיוניות בכדי לאפשר תנועה. באופן דומה אנו מפעילים קשרים ודיאלוגים פנימיים רבים, כשאנו מתרגלים תנוחת יוגה אחת.

בכל הדיאלוגים שתיארתי בסעיפים הקודמים – הדיאלוג התנועתי מתקיים בין שתי נקודות התייחסות שלכאורה מנוגדות זו לזו, אולם למעשה הן שני הצדדים של אותו המטבע. הן שני הקצוות של אותו החבל: הן תומכות זו בזו ומתקיימות זו לצד זו בעת התרגול.

אחדות הניגודים : הדיאלוג התנועתי בעת התרגול המתרחש בין איברים ושרירים בגוף העובדים בכיוונים מנוגדים, מנטרל את השקעת המאמץ בזמן תרגול התנוחה. בתנועה המנוגדת האיברים והשרירים למעשה תומכים בהחזקה של זה של זה וכך הם מאפשרים לשהות בתנוחה לאורך זמן במינימום מאמץ ובמקסימום תנועה.

העבודה עם הכוחות המנוגדים מאפשרת לא רק יציבות. היא גם מעוררת את האינטליגנציה של כל תא בגוף ורותמת אותו  לתנועה הרמונית, המתואמת בעוצמה בקצב. העבודה המנוגדת של איברים, שרירים ומערכות שונות בגוף בעת התרגול, מפתחת לא רק את האינטליגנציה של הגוף. היא גם מפתחת את התודעה בכך שהיא יוצרת קשרים מורכבים בין חלקים שונים של המוח.

בעת התרגול של התנוחות אנו שואפים להתבונן במפתחות התנועה הפועלים בגוף מתוך התייחסות לשני הקצוות שלהם ומתוך הקשר והזיקה של מפתחות תנועה אלו לשאר הגוף. בכדי להאריך זרוע מעלה אל מעבר לראש אני מתייחסת אל קצות האצבעות ואל כפות הרגליים בו זמנית, ומשתמשת בדיאלוג התנועתי הזה  בכדי להטעין את התנועה בגוף.
 
הניגודים מהווים אפוא, לא שני חלקים המתנגדים זה לזה לשם התנגדות אלא שני חלקים אשר מבטאים אספקטים שונים של שלם אחד והרמוני. החיפוש והחקירה של אלמנטים מנוגדים אלו בתרגול תאפשר ליצור תנועה ארוכה והרמונית אשר נותנת ביטוי לשני הקטבים לשני  


  ©כל הזכויות שמורות לרחל וילוז'ני 2006


\