הרחבת הקשב

הרחבת הקשב

מאת: רחל וילוז'ני

ריכוז, מודעות, הקשבה פנימה, מילים אלו רוצות לתאר חיבור וקשר של אדם לעצמו ולעולם סביבו.

מילים אלו רוצות לתאר תהליך בו ההתבוננות מאפשרת את המגע הקרוב והאינטימי ביותר שבין העצמי הקטן ועולם התופעות המקיף אותו. חידוד ההקשבה היא כלי העבודה דרכו נוכל לגעת בעולם ולהשפיע.

אחד התהליכים המתרחשים בתרגול היוגה הוא הרחבת הקשב: מהתבוננות הממוקדת בנקודה אחת, להתבוננות רחבה יותר אשר מפנה את הקשב אל כל הגוף כמכלול, ואף מעבר לו. היא כוללת התבוננות דרך כל החושים, בצלילים, מראות, תחושות, טעמים, ריחות, מחשבות ורגשות המתעוררים בתודעה בזמן התרגול. הרחבת הקשב למכלול ההתרחשויות במהלך התרגול, מאפשרת חוויה מלאה של הגוף ברמה הפיסית, הרגשית ומנטאלית.

הרחבת הקשב חוצה את גבולות הגוף ומאפשרת התבוננות, לא רק בגוף עצמו אלא גם בחלל המקיף אותו. החלל עוטף את גופנו ומכיל אותו כמו רחם ענקי, שאנו נעים בתוכו ומשאירים בו את הרישום של גופנו. מוטב לתרגל במרחב גדול ופתוח, על מנת שתחושת ההתארכות והפתיחה של הגוף תוכל להמשיך ולהתארך בדמיוננו אל מעבר לגבולות הפיסיים, אל מעבר לגבולות מזרון היוגה, "אל עבר שדה כלניות באופק....". חלל קטן עלול לסגור עלינו ולהגביל את חופש התנועה של הגוף.

הרחבת הקשב כוללת התבוננות לא רק מעבר לגבולות גופנו בחלל החדר, אלא אף רחוק יותר, אל היקום כולו. ככל שאנו מרחיבים את המודעות שלנו, היא תכלול חוויה מלאה ושלימה יותר של הקשר בינינו לבין כל הסובב אותנו. חוויה זו תדגיש את הדומה, את האחדות, את הקשר, את המארג העדין של יחסי הגומלין והתלות ההדדית בין כל יצורי החיים.

הקשר עם היקום מומחש היטב במחזור הנשימה: באוויר שאנו שואפים פנימה אנו מכניסים פיסה מהעולם בחוץ פנימה, באוויר שאנו נושפים אנו מוסרים פיסה מעצמנו לעולם מחוצה לנו. אותו אוויר, אותה אנרגיית חיים המשותפת לכל יצורי החיים, היא המאגדת אותנו יחדיו לאותה אלומה של חיים.

 בספרות הקלאסית תרגול התנוחות הוא רק חלק ממסורת הכוללת התייחסות למספר פרמטרים של הקיום האנושי הקרויה "אשטנגה יוגה - דרך שמונת האיברים". שני האיברים הראשונים, "יאמה" ו"ניאמה", מדברים על מערכת היחסים שבין אדם לחברו ושבין אדם למקום. דרך החיים היוגית מעמידה את מערכת היחסים זו, שבין האדם לזולתו וליקום סביבו, כתנאי הכרחי וראשון להתפתחות אישית בדרך של חיים רוחניים.

תרגום המילה יוגה מסנסקריט היא "איחוד". הספרות היוגית הקלאסית צמחה מתוך תפיסה דתית, והיא מפרשת חוויות מטאפיסיות אלו של קשר אחריות הדדי והרמוני בין האדם לעולם המקיף אותו, כחוויה של קשר אל האלוהות ואל הבריאה, כהתגלמות של האלוהי. זוהי תפיסה המדגישה את הקשר בין החלקים האלוהיים המצויים בנו וביקום.

\