למה לגרש החושך?
והרי הוא ילד טוב
(מרים ילן-שטקליס)
הפייסבוק הוא בסך הכל מנורת לילה. אור קטן נגד החושך.
מאת: אורי בן דב
בוגר קורס מורים בהנחייתי, במגמת היוגה, במכללת רידמן
הפחד מהחושך הוא הפחד מלהיות לבד. הפחד מלהישאר לבד. "מה יקרה אם אשאר לבד בחושך?" חושב הילד לפני השינה בחדרו החמים והמוגן, ועמוק עמוק מהדהדים בו זכרונות של יער, סכנה ולילה. והוא שומע את הוריו מדברים בחדר הסמוך, והוא שומע טלוויזיה מרוחקת, ומכונית עוברת ברחוב, והוא רוצה להיות שם ולא פה. ביחד ולא לבד.
וזה לא עובר.
הפרק האחרון של היוגה-סוטרה של פטנג'לי הוא הקיוליה-פדה (KAYVALYA PADA). הקיוליה מתוארת כשיאו של התהליך היוגי, ותאורה מסיים את הטקסט כולו: " קיוליה היא מצב בו הגונות שבות למקורן, כש(פעולתן) למען פורושה הסתיימה; או לשון אחרת, המצב בו כוח התודעה הטהורה (צ'יטי שקטי) מכונס בתוך עצמו" (סוטרה 34.4. תרגום: דני רוה). בפשטנות ניתן לומר שקיוליה היא המצב הנכסף שבו העולם הפנימי (המהות הפנימית המכונה בטקסט פורושה), מתנתק מעולם התופעות (הפרקריטי, זו המורכבת מהכוחות הפועלים - הגונות). זהו מצב שבו התודעה הטהורה מתכנסת, נפרדת מאותו עולם תופעות, כלומר מכוונת פנימה ולא החוצה.
תרגומים אפשריים לקיוליה: חופש מוחלט, שחרור, בילבדיות (ע"פ התרגום של פריה הרט), עצמאות (ע"פ אורית סן-גופטה) – אבל גם (ע"פ התרגום של דני רוה) "לבדיות".
לבדיות.
בזה המטרה: בעצמאות, בשחרור, בחופש - ובלבדיות. בהתכנסות פנימה. בהיות לבד.
הפייסבוק הוא בסך הכל מנורת לילה נגד החושך. מושג היסוד של הפייסבוק הוא לשתף. מהותו – לא להיות לרגע לבד. זהו נסיון להעניק לנו תחושה של קהילה, של חברים, של יחד בלתי נפסק. "קחו את החברים שלכם לכל מקום" מציעים לנו (ובלחיצת כפתור החברים שלנו הופכים להיות "חברים", וה"חברים" שלנו הם הרבה מעבר לחברים שלנו ובכלל למי שאנחנו מכירים (וכולם "חברים" שלנו, גם אמא שלנו, והספר שלנו, ואנשים שלא ראינו שנים ואנשים שלא נראה לעולם)). והטכנולוגיה המופלאה הזו מכנסת ומצמצת ואורזת את כולם בתוך הסמרט-פון שלנו ואנחנו הולכים עם כל מאות ה"חברים" שלנו בכיס שלנו לכל מקום, וכל מה שקורה לנו, הם איתנו שם. הנה: ראיתי פרח, העליתי תמונה, הרחתי אותו, כתבתי סטטוס. אני לא לבד.
וכדי לנצח את החושך הפייסבוק פועל במלוא הכח הטכנולוגי העצום של תחילת המאה ה-21 בכיוון אחד: לצאת החוצה. כמה שיותר רחוק. כך, כל מה שקורה, ראוי שיועבר הלאה - ומה שלא ראוי להיות מועבר הלאה לא צריך לקרות. החוויות האינטימיות והאוטונומיות שלנו, המחשבות שלנו והרגשות שלנו, אלו בדיוק החומרים אותם אנחנו משתפים. לצאת החוצה.
היוגה היא התנועה פנימה. זו הזמנה להיות לבד. להתכנס. גם בתרגול אסנות קבוצתי אנחנו קודם כל צריכים להיות עם עצמנו: להקשיב לגוף שלנו, לזהות את מצבו פה והיום, לדעת עד לאן ללכת ומתי לעצור. לנוע פנימה. להקשיב. לשהות רגע לבד.
היוגה-סוטרה מלאה באיזכורים מפורשים ומרומזים של ההתכנסות פנימה: במדיטציה (על שלושת שלביה), באי-ההשתוקקות (כהתכנסות מהעולם), באבר החמישי באשטנגה יוגה, הפרטיהרה, התכנסות החושים (ודימוי הצב שהוא מביא איתו, העוזב את החוץ ומתכנס אל עצמו בתוך השריון).
היוגה מזמינה אותנו להיות לבד למרות הפחד – ובגלל הפחד. היא מזמינה אותנו להתגבר על הפחד עם גילוי המרחבים המרתקים, המוארים, שבפנים. להבין שאין מה לפחד מהחושך ושבעצם הפחד הוא חלק מהבעיה.
מהזווית הזו אפשר לקרוא ת הסוטרה השניה בטקסט של פטנג'לי, הכרזת היסוד על מהות היוגה: "יוגה היא הגבלת תנודות התודעה" ("yogas citta vriti nirodha"). הרי תנועת התנודות של הפתיחה הפוכה להתכנסות התודעה (צ'יטי שקטי) בסיום. אלו נעות החוצה, וזו מביטה פנימה.
כמעט בכל ממימד, הכיוון של היוגה הוא פנימה.
התכנסות.
התנועה פנימה היא תנועה מורכבת וקשה. היא תנועה אל מעבר לחושך וככזו היא פועלת בשדה האינסטינטים הקדומים, חייתים כמעט. דווקא שם, אומר פטנג'לי (בשם היוגה), במקום המפחיד הזה, נמצא אור. זה דורש אימון. זה דורש התמדה. זה דורש סבלנות וסלחנות. זה דורש עדינות רבה ומאמץ גדול – אבל זו המטרה.
המציאות הטכנולוגית של הפייסבוק (או לפחות זו שהפייסבוק הוא הביטוי הרלוונטי שלה היוום) מפעילה כוח עצום בכיוון ההפוך. כוח שמבטיח לגרש את החושך. לנצח את הפחד.
זו אשליה, כמובן. זה לא עובר. אבל זו אשליה שנעים להענות לה: היא קלה ומקלה. היא מרגיעה, ולו לרגע.
אבל זו אשליה.
אין בכוחו של אף אחד לגרש את החושך שלי – חוץ ממני. וגם אני לא אגרש אותו. אני אלמד לא לפחד ממנו. לעבור דרכו. עם התרגול, עם ההתמדה, אוכל למצוא אור בחושך ושמחה בלבדיות. אוכל למצוא את ה-אור בחושך ואת ה-שמחה בלבדיות. אוכל להתכנס.
אז אולי אוכל לצאת באמת.
בלי לפחד.
קישור לדף הפייסבוק של אורי בן דב
רשומות
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה