מאמר מאת רחל וילוז'ני ורונית אייזנברג
"אינך יכול ללמד אף אחד, איזה דבר שהוא, אלא רק ללמד אותו למצוא אותו בתוכו". גליליאו גליליי
פירוש המילה יוגה היא איחוד, שילוב או חיבור, ואכן שמה של השיטה מעיד על כוונתה: היוגה שואפת לאחד בין החלקים השונים המרכיבים את הווייתו של האדם: גוף, נפש, הכרה ונשמה. היוגים הקדמוניים פיתחו שיטה ייחודית המבוססת על חקירה פנימית: המורה מוביל את התלמיד בדרך היוגה, שלב אחר שלב, לעבר מציאת חווית "האחדות" בתוכו, כפי שנאמר בדבריו של גלילאו גליליי.
תהליך הלימוד ביוגה הוא אומנות מופלאה, יוגה היא אומנות המזככת את גופו ונפשו של האדם על-ידי יצירת אינטגרציה בין החלקים השונים המרכיבים את הווייתו והפעלתן בסנכרון מושלם. בהדרגה, חייו של מתרגל היוגה הופכים לבריאים, מאושרים ומאוזנים יותר ויותר....
הנושא המרכזי ביותר בתרגול הוא החיבור שבין התנועה והנשימה, המסמל את החיבור בין הגוף והנפש. כאשר ניכנס לשיעור יוגה טיפוסי נראה לפנינו קבוצה של תלמידים המתרגלים "תנוחות" מסוימות, תנוחות אלו נקראות "אסאנות". ביוגה ישנם אלפי תנוחות, אימון רציף של אסאנות ישפיע על כל מערכות הגוף: מערכת השלד, מערכת העצבים, המערכת החיסונית ומערכת הבלוטות, איבריים פנימיים, שרירים, רצועות וגידים ועוד..
בעת השהייה באסאנה אנו מתרכזים בנשימה- בשאיפה ובנשיפה. כלומר, האסאנה היא האספקט הגופני של התרגול ואילו הנשימה מהווה את החיבור בין הגוף הפיסי לנפש וההכרה. באופן זה נוצר חיבור מופלא בין גוף לנפש בזמן התרגול.
הנשימה היא הנשמה של התנוחות. היא תמיד נוכחת, זורמת דרכנו, מחברת אותנו אל היקום. היא חיה, משתנה בתדירות - לעיתים ארוכה ואיטית, לעיתים קצרה ומהירה, לעיתים אינה מורגשת וכמעט נעלמת ולעיתים עמוקה ומלאה. הנשימה היא יותר מאוויר שנכנס ויוצא מהגוף. בטקסטים העתיקים של היוגה מוגדר הקשר בין הנשימה לבין אנרגיית החיים של הגוף במונח "פראנה".
הפראנה הינה כוח החיים השוכן בגופנו, אנרגיה זו מונעת בגוף באמצעות הנשימה. כמו על גבו של סוס אנו רוכבים על הגלים של הנשימה ומשתמשים בהם כדי להניח את הגוף בתנוחה. בתרגול התנוחות אנו מודעים לנשימה בכל עת, היא מלווה ומדריכה את הפתיחה של הגוף בתנוחות השונות ואת הכניסה והיציאה מהן. ההתבוננות המודעת שלנו בנשימה היא כלי רב עוצמה דרכו אנו מתרגמים את התנועה מרמת ההתכוונות לפעולה הפיסית.
בעת התרגול, אנו נושמים באופן מודע אל חלקי הגוף השונים כדי למקם ולפתוח את הגוף בתנוחה. שימוש מושכל בנשימה בעת התרגול הוא המפתח לחוויה מלאה של התנוחות. זרימה חופשית של הנשימה בין אברי הגוף בעת התרגול, תוך דגש על מקצב הרמוני מחזורי, מאפשר את ההתכנסות פנימה של החושים ואת הרחבת הקשב והמודעות בתרגול.
לכל אדם קצב נשימה משלו. בתרגול היוגה אנו שואפים להתחבר אל קצב הנשימה הפנימי שלנו, בו ייווצר מעגל מחזורי של שאיפה ונשיפה באורך שווה וברצף. קצב פנימי שוטף של נשימה יאפשר זרימה חופשית של תנועה ואנרגיה בגוף. למעשה, התבוננות בנשימה בעת התנוחות היא מצב של מדיטציה בתנועה, היא מגבירה את המודעות, מרחיבה את התודעה ומכינה את הגוף, לשהייה ממושכת בתנוחה ללא תנועה. התהליך שאנו עוברים בעת התרגול מרוקן את התודעה ומשקיט אותה וממלא את הגוף באנרגיה וחיים. ההתרוקנות וההתמלאות שני הניגודים מגולמים שניהם בכל תנוחה.
הנשימה היא מערכת מחזורית, שאיפה ונשיפה שיש להם התחלה, שיא וסיום וביניהן יש אתנחתה- עצירה. קיים מרווח של זמן לאחר השאיפה כשהריאות מלאות עד לתחילה של הוצאת האוויר ושוב לאחר הנשיפה כשחלל הריאות ריק מאוויר. עצירת הנשימה הטבעית הזו מסמלת אנרגטית רגע של עצירת בזמן, מאפשרת שהות לעצור ולהתבונן, ומאפשרת את היציבות בתודעה. בזמן התרגול אנו משתדלים לנשום דרך האף בלבד, הפה משמש לנשימה רק כמערכת חירום של הגוף ולכן אין בו שימוש בעת תרגול התנוחות.
לנשימה אין תפקיד רק בפתיחה הפיסית של הגוף, אלא גם אחריות על האפקט הרגשי והאנרגטי של המתרגל. לשאיפה נלוות תחושות של עוררות, חיים, עוצמה, כוח וחיוניות. שאיפה ארוכה יחסית לנשיפה תיצור אפקט מוגבר של תחושות אלו. לנשיפה לעומת זאת נלוות תחושות של התכנסות פנימה, רגיעה וכניעה. כניעה לכוח הכבידה עם ההשתרשות של הגוף כלפי מטה וכניעה במובן של הרפיה, השקטה של החושים. אנו נשתמש בנשיפות ארוכות ומלאות כדי לרכך את ההתנגדויות של הגוף, להשקיט את התודעה ולהגיע לרגיעה מנטאלית ופיסית.
תיאום הרמוני של תנועה ונשימה הוא פרי של תרגול רציף וממושך. שיפור קצב ואיכות הנשימה תלוי בתפקוד הרמוני ומתואם של הגוף כולו. הווייתו של האדם היא מורכבת ופשוטה להפליא בעת ובעונה אחת. מטרתו של האימון ביוגה הוא לזכך את המורכבות שבנו ולחבר אותנו חזרה אל הפשטות, אל מקור של איחוד ושפע אינסופי הקיים בכל אחד מאיתנו בכל רגע ורגע.... בתנועה, בנשימה ומה שבניהן....
\
רשומות
יופי של אתר, מזל טוב
השבמחק