תרגול יוגה בזוגות – תרגול בשניים

מאת : רחל וילוז'ני

התרגול בשניים הוא נחלת שיטות רבות ליוגה, אשר נעשה בו שימוש בדרכים רבות ומגוונות. התרגול מתוך דיאלוג עם גוף נוסף פותח אינסוף אפשרויות לחוויה ולהבנה של התנוחות. ככול שלמדתי והעמקתי בתרגול נגלו בפני עוד ועוד אפשרויות תרגול בשניים. את העוצמה והחשיבות של שילוב עבודה מסוג זה באימוני היוגה אני רוצה להביא בפניכם.

התרגול בזוגות אינו מכוון בהכרח לעבודה עם בן זוגכם לחיים. הכוונה היא להעצים את חווית התרגול בעזרת מגע עם אדם נוסף, גוף בגוף אם תרצו. יש מגוון רחב של אפשרויות לתרגול בשיתוף עם בן זוג. התרגול עם בן זוג מאפשר, שיכלול של היכולת הגופנית, הגדלת טווח התנועה בתנוחה, הבנה של מרכיבי התנועה בתנוחה והקטנת המאמץ בזמן השהייה בה.

נקודת מוצא לעבודה בזוגות בתוך התרגול היא שיש במגע יכולת להרגיע, לתמוך ולהכיל את השותף לתרגול. המגע המדויק המיצב את הגוף בתנוחה מאפשר לגוף להתרכך ולהכניע התנגדויות ופחדים כך שנוצרת הרמוניה וזרימה המאפשרת חוויה מלאה של התנוחה.

המגע מעורר את הגוף, ממריץ את הנשימה, מגביר את המודעות, ומאפשר חוויה של התמסרות מלאה מתוך ביטחון שיש מי שתומך בך. בדומה לחוויה של החזקת תינוק, התמיכה מלמדת להתמסר לתת אמון בעצמך ובבן הזוג. היא מאפשרת למתרגל, להתמכר לתחושת הביטחון שבהיותו ניתמך ("מוחזק").

בנוסף לכך השילוב של העבודה בזוגות בשיעור יוצרת קשר ואינטימיות בין המתרגלים, מציעה אתנחתה מרצף אינטנסיבי של שיעור, מעודדת את ההבנה של התנוחות ומאפשרת יצירה של שיא חוויתי במהלך שיעור. בתרגול בזוגות אנו משתמשים בבן הזוג כדי לחוות וללמוד את התנוחה. המגע מסייע להבנה והפנמה של הקו המדויק של החזקת הגוף בתנוחה, במקום שההתבוננות במורה בלבד אינה מספיקה. ומאפשרת תיקונים אישיים למתרגלים והעמקה בפרמטרים שונים בתרגול התנוחות.

העבודה של התנגדות הגוף כנגד גוף מעצימה את ההתארכות והשתרשות של הגוף בתנוחות. ההדיפה או המתיחה כנגד ממקדת את התנוחה ומגבירה את עוצמתה ובכך יוצרת בהירות בהבנה של כיווני השרירים בתנוחות של הנשימה בהן וכדומה.. התנסות פשוטה יכולה להבהיר זאת הנחה של הידיים בצידי הגוף על הצלעות ונשימה לתוכן תבהיר את המיקום של הנשימה ותעצים את החוויה של התרחבות החזה לצדדים בעת הנשימה

.

המגע מכוון את הקו הישר של הגוף בתנוחה ומאפשר עבודה אישית המתקנת את היציבה , ההחזקה של הגוף בתנוחה באופן אישי. לכל גוף יש מבנה של שלד ומפרקים, גמישות – טווח תנועה ופרופורציות גופניות שונות ובשל כך צרכים ויכולות שונים בעת התרגול. המגע אחד מול אחד יאפשר הדרכה ותיקון התנוחות לפי צרכיו המיוחדים של כל תלמיד. התרגול בזוגות הוא אחד הכלים המאפשר למתרגל חוויה מלאה של התנוחה מתוך הנחה כי ברגע שהגוף חווה את התנוחה במלואה החוויה מופנמת ונחרטת בגוף ובתודעה והמתרגל יוכל לשחזר זאת. ברגע שהגוף שהה בתנוחה היא נכללת בקטלוג האפשרויות שלו והוא יוכל לחוות אותה שוב.

המיומנות בתרגול בזוגות אינה רק מנת חלקו של מי שנימצא בתנוחה אלא גם של מי שתומך בו. התמיכה מלבד היותה מונחה באופן מדויק לטובת המתרגל דורשת שימוש נכון בגופו של התומך. תמיכה נכונה תתרחש כאשר התמיכה נינוחה, משוחררת ממתחים, כאשר מנח הגוף והנשימה של התומך ממוקדים באופן מדויק במתרגל. התמיכה דורשת ארגון ואינטליגנציה גופנית.

ההנחיה של עבודה בזוגות כוללת התייחסות אל שני הצדדים של המשוואה, תומך ניתמך. העמידה בשני צידי המתרס כמורה וכתלמיד, כמתקן וכמי שמתקנים אותו, מאפשרת העמקה בתנוחות גם במישור החוויתי וגם במישור הטכני.

יש דרכים מגוונות לשימוש בעבודה בזוגות. התרגול בזוגות כולל תנוחות רבות אשר ממבוצעות כאשר שני בני הזוג מתרגלים תנוחה זהה זה כנגד זה. לדוגמא אוטאנאסנא – כפיפה לפנים בעמידה. בתנוחה זו שני בני הזוג עומדים גב לגב ומתכופפים לפנים, כאשר יש מגע מלא ברגל האחורית מהעקב לעצמות הישיבה. הידיים אוחזות בקרסוליים של השותף לתרגול ומאפשרות מתיחה אינטנסיבית לפנים.

בנוסף התרגול בזוגות כולל גם אפשרות בה כל אחד מהמתרגלים מתרגל תנוחה אחרת כאשר הן מתחברות זו לזו, תומכות ונתמכות זו בזו. לדוגמא תנוחת הכלב אותה מבצע מתרגל אחד וחצי עמידת ידיים אשר מבצע מתרגל שני כאשר הוא מניח את כפות הרגליים על האגן של חברו ותומך בהתארכות שלו מכפות הידיים לאחור.

אפשרות נוספת היא שבן זוג אחד מתרגל את התנוחה ושותפו תומך ומכוון אותו. כאן תשומת הלב מתמקדת בבן הזוג המתרגל את התנוחה, בדומה למטופל ומטפל. לדוגמא תנוחת הפיסוק הגדול בה בן הזוג התומך מניף את האגן של המתרגל הנמצא בתנוחה מעלה ומותח אותו מטה על ידי הרחקת כפות רגליו אותן אוחז המתרגל.

בעבודה בזוגות יש חשיבות להתאמה של בני הזוג. החלוקה לזוגות נעשת בכיתה אין צורך לבוא עם בן זוג מהבית על מנת להשתתף בשיעור הכולל עבודה בזוגות. החלוקה לזוגות נעשת מתוך התחשבות בפרופורציות גוף, גובהה, משקל, גמישות וכדומה. זאת על מנת ליצור חוויה מאוזנת ונעימה לשני המתרגלים.

פירוט של שלוש אפשרויות תרגול בשניים :

שני בני הזוג מתרגלים תנוחה מקבילה :

אוטאנאסנא – - Uttanasanaשני בני הזוג המתרגלים עומדים גב לגב במרחק קטן זה מזה. בשאיפה מאריכים ידיים ישרות מעלה ועם הנשיפה מתכופפים לפנים. בתוך התנוחה הם מתקרבים זה לזה כך שעצמות הישיבה של שני השותפים לתרגול יוכלו להתארך זה כנגד זה ובכך להעצים את ההתארכות שלהן מעלה ולסייע בגלגול האגן לפנים. הידיים אוחזות את הקרסוליים של בן הזוג לתרגול. המרפקים נכפפים והזרועות מתארכות מהכתף אל המרפק ובכך מרחיבות את הגב ומהוות מפתח להתארכות השדרה מטה. שאיפה מתואמת תעזור לפתוח של הגוף. שאיפה התארכות של הרגל האחורית ועם הנשיפה איסוף הבטן והתארכות השדרה מטה.

שני בני הזוג מתרגלים תנוחות שונות זה כנגד זה:

תנוחת הכלב – תנוחת חצי עמידת ידיים. בן זוג אחד מתרגל את תנוחת הכלב. עמידת מוצא של תנוחה זו היא תנוחת העובר. בן הזוג המתרגל תנוחה זו מישר רגליים בהדרגה כשעצמות הישיבה מתארכות לאחור ומובילות את התנועה של האגן מעלה ולאחור, בעוד הידיים הישרות משתרשות באדמה. בשאיפה התארכות של השדרה לאחור אל האגן ועם הנשיפה אסיפה של הבטן ופתיחה של החזה כך שהראש מונח על הרצפה או מתקרב אליה. המתרגל השני ניכנס לתנוחת חצי עמידת ידיים. הוא מניח את הידיים בקו אחד מעט לפני כפות הידיים של שותפו לתרגול (תלוי בפרופורציות הגוף שלו) ואת כפות הרגליים על האגן ומתארך מעלה מהידיים אל עצמות הישיבה. כפות הרגליים של המתרגל הזה מסייעות להדיפה לאחור של האגן של חברו בתנוחת הכלב בעוד שהוא זוכה להגבהה מתאימה עבורו כך שתיווצר זווית של 90 מעלות בין הגוף העליון לתחתון. נשימה הדדית לתוך נקודת המפגש של המתרגלים תאפשר להם להעמיק עוד בתנוחה.

אחד מבני הזוג מתרגל את התנוחה והשני מסייע לו :

פרסריטה פודוטאנאסנא – תנוחת עמידה – הפיסוק הגדול. המתרגל קופץ לפיסוק גדול עם השאיפה, כפות רגליים מקבילות פונות לפנים ומתארך מעלה עם השדרה, ידיים על המותניים. בנשיפה הוא מתכופף לפנים ומניח את הראש והידיים על הרצפה בקו הבהונות. בן הזוג המסייע עומד מאחורי המתרגל. הוא אוחז בשתי ידיים את צידי האגן של המתרגל תומך בו כך שהוא מסייע לעצמות הישיבה להתרומם ולאגן להתגלגל לפנים. המתרגל אוחז את הקרסוליים של העוזר. בעוד הוא מתרחק לאחור ובכך מסייע למתרגל להתארך לטווח המקסימאלי עבורו. על בן הזוג המסייע להקפיד כי הפיסוק של הידיים של המתרגל הוא ברוחב הכתפיים שלו וכי שתי כפות הרגליים מונחות בקו אחד. התמיכה צריכה להיעשות בסנכרון עם הנשימה של המתרגל ומתוך רגישות לטווח התנועה שלו. כל עוד המתיחה נעשת ברכות ללא כוח תתאפשר ההיענות לתנוחה והגדלת הטווח תתרחש.

    ©כל הזכויות שמורות לרחל וילוז'ני 2006